 |
| הציור הזוכה, "מ-חכה לשלום" |
נזכרתי בציור שציירתי בשיעור דיאלוג בכיתה ושילבתי אותו בסקיצה בהתאם לבקשה. כשגמרתי , הסתכלתי על הרעיון. משהו בי לא היה שקט בקשר לציור, החלטתי שזה לא זה. ניסיתי לחשוב על רעיון חדש , מקורי , שונה.
ואז עלה בי הרעיון. ציירתי יונה שיושבת על כדור הארץ , עם חכה שבסופה סמל השלום, ולמטה כמה ילדים שמנסים לתפוס את הפיתיון. הסתכלתי על הציור החדש והחלטתי שזה הרעיון שאני רוצה להציג בתחרות. הראיתי לחנה את הציור שלי. היא חייכה ונתנה לי את הבריסטול הגדול. הוא היה לבן , לבן וריק. התחלתי לצייר בעדינות את כדור הארץ והיונה. כל פרט במקומו. לא הספקתי לסיים את העיגול, וכבר נשמע הצלצול ורצתי לאוטובוס. אחרי כמה ימים חזרו למקלט כל הילדים המציירים כדי להמשיך את הציור\ הסקיצה. המשכתי לצייר בעפרון במשך חודש או כמה שבועות. הייתה אווירה כיפית.
בכל זאת , כמה חברים באותו המקום , עושים את מה שהם אוהבים – לצייר. התייעצנו אחד עם השני, זרקנו רעיונות , בדיחות , סיפורים והכל תוך כדי הציור.
אחרי חודש וקצת כבר התחלתי להדגיש בשחור ולעבור לטושים . הזמן נהיה קצר והדד-ליין שלנו התקרב. השתדלנו להגיע בכל זמן שהתאפשר כדי להספיק – כולל שעות אחרי בית הספר. אחרי שסיימתי עם הטושים והשחור , עברתי לאקריליק –צבעים כמו צבעי גואש רק איכותיים יותר. הציור התקרב לסיומו . כבר יכלו לראות את הרעיון במלואו. עשינו עבודה מטורפת ! עם המון השקעה, חשיבה, יצירתיות ובעיקר, הנאה. אחרי חודשיים, הציורים כבר היו מוכנים. כתבנו הסברים, סידרנו את הדברים האחרונים וניילנו את הציורים – אחד אחד. ואז, קיבלנו את ההזמנה לתחרות העירונית. ההתרגשות גברה וגברה כל יום שעבר, עד הערב שבו התכנסנו במרכז פסג"ה החדש בהרצליה, כל התלמידים המציירים מבתי הספר והחטיבות השונות שבהרצליה. כשהגענו , הייתה תערוכה של הפוסטרים השונים. היה מעניין לראות מגוון של רעיונות ומחשבות של ילדים אחרים. אני חושבת , שזה היה אחד הרגעים המרגשים ביותר שהיו לי בכל התהליך – לראות את הציור שלי תלוי . הציור ש-ל-י.
 |
| עמית לוין וחנה סטבסקי,המורה לאמנות |
האמת , שהקריאו את המקום השני לא האמנתי! זה היה ציור מדהים! לא חשבתי שילדה יכולה לצייר ככה !
חשבתי שלי אין סיכוי או פחות סיכויים ממה שהיו לי מקודם. ואז הגיע המקום הראשון. היא אמרה עמית בהתחלה. אבל נכחו כמה ילדים בשם שלי באולם , ככה שלא הייתי בטוחה אם זאת אני. לוין, עמית לוין. קראו בשם שלי ! הייתי המומה. התרגשתי כל כך ! לא ציפיתי לזה. החברים המדהימים שלי חיבקו אותי ועליתי להסביר על הציור שלי. ניסיתי להגיד את המילים הנכונות . כי מרוב התרגשות – לא חשבתי שאוכל להגיד בכלל משהו. הסברתי שמשמעותו של הציור שלי היא שהשלום הוא דבר מורכב ומסובך אך בעזרת סבלנות, מיומנות ורצון, כמו בדייג, אפשר להגיע אליו. קיבלתי תעודת "מקום ראשון בהרצליה" חיבוקים , ברכות מאנשים שונים , מתנה והזמנה. הזמנה לערב הגדול של התחרות הארצית. השבועות עד לתחרות הארצית עברו די מהר. ואז, הגיע יום שבת, ה-26 בנובמבר. בשעה 20:30 כבר הייתי באודיטוריום בית ספיר בכפר סבא, עם ההורים וחברה טובה- שחף זלאיט. כל הילדים שציירו ישבו באולם בשורה הראשונה ולכולם היו את אותם המבטים הלחוצים , המתרגשים והמקווים .
 |
| עמית לוין, ראש העיריה, ונציגת ליונס |
מקום ראשון בהרצליה
מקום שלישי בארץ.
כל התהליך הארוך היה שווה, כל ההשקעה, העבודה, המחשבה.
שמחתי שנתתי לזה צ'אנס והשתתפתי. הכי חשוב, נהניתי מאוד, לעבוד ולראות איך הציור עובר מהסקיצה לדף הגדול.
